נייטהאנט אמסטרדם: על תעלות, גשרים ומנזר מקולל

הייתה תקופה שבה כל כמה זמן חזרנו כל החבר׳ה לאמסטרדם. אנחנו עשרה חבר׳ה ממש קרובים ממודיעין-מכבים-רעות, אז תהיו בטוחים שיש לנו שם לחבורה: FVG. בפעם הראשונה, טסנו רק חמישה. בג׳וינט הראשון שעמית הדליק (Jack Herer) כמעט נפלתי לתעלה. איזה כיף היה, בחיי. התאהבתי בעיר. גם אז וגם בפעמים שהגיעו אחר-כך. עננות מהבלו-בירד והריפר, כורסאות מסאז׳ בסמוקיז, עוגה בלתי נגמרת ומלאאאא פיבו וקוקומל, אלוהים ישמור. כל הזמן קוקומל. חם, קר, עם קצף. תמיד!

בתוך תוכי אני מת לעבור לשם עם הכובע העסקי, רק שאני רוצה לכבוש את תל-אביב קודם. או לפחות להצליח די אחלה פה. אז הפלסטר ששמתי על החשקים שלי היה להתחיל לעבוד על משחק נייטהאנט שלא צריך לדרוך באמסטרדם כדי להצליח אותו, ושהכל יוכל לקרות דרך גוגל תצוגת רחוב.

הייתי חוזר להורים בסופ״שים וכל סופ״ש מכין חידה או שתיים (או אפילו 3 אם נסחפתי). כל משבצת מבין 16 המשבצות זכתה למלוא תשומת הלב. התהלכתי כמו אדון זמן בין חודשים שונים ושנים שונות. גם ברגעים של חיבורים אסוציאטיביים והיסחפות קדימה, תמיד נהגתי בכל זאת לעצור ולהסתובב 360 מעלות כדי לוודא שקלטתי את כל מה שמיוחד באותו אזור. כל חידה לקחה זמן, כי לא יכולתי להסתפק ב׳סבבה׳ ו׳מספיק טוב׳. כמו כל דבר בחיים שלי, אם אני עושה משהו זה חייב להיות לא פחות ממהודק ברמת פפיון לוחץ. מתוך כבוד לשחקנים, שמדהימים אותי כל פעם מחדש, וגם מתוך כבוד עצמי, אחרת מה הפאקינג טעם?

לקח לי בסוף המון זמן ליצור את המשחק. התהליך היה מדהים ופורה. בסוף כל חידה היה אושר שתמיד לווה בפתיחה מחדש של המקרר בשביל לחפש איזשהו פרס שם. חיכו לי שם בעיקר תמרים.

אז התכנית המקורית הייתה להכין גירסת PDF של הכל: של החידות ושל המפה ולעשות איזה קובץ מסובך ולא הכי כיפי להזנת קודי החידה (וחשיפת הלוח בהתאם). אמרתי לעצמי שאחלק את זה חינם כי פייר, זה דורש לא מעט דברים. זה דורש הבנה בגוגל מפות ותצוגת רחוב (גם אם בסיסית), זה דורש לימוד קצר של שפה מ׳שלנו׳ לצרכי המשחק. נכון שזה מסתכם ברבע שעה של הכנות וזה אפשרי, אבל אלה שלא נכונים לתת 100 אחוז מעצמם, כנראה שיגידו ביי.

היה לי מזל (עדיין יש לי) שאני מכיר את תומר דביר ואת איתי סלע המנטורים שעזרו ללטש את החידות ונתנו את הפידבקים כמו מה ברור פחות, מה ברור מדי, איפה אנשים ייתקעו, מה הם כנראה יחשבו. בתמונה ניתן לראות את תומר מתעמת בגבורה מול חידה, כשסלע מצלם אותו ואת החמ״ל הפסיכי שמסקר כל אספקט מהמשחק.

ואז גם הגיע דן גדסי, המאסטר עם עקומת הלמידה אחת הכי מטורללות שהכרתי, ויצר אתר אפליקטיבי בשם Travel Quest, שבתוכו יכולתי להניח את החידות, את המפות הפנימיות, את המנעולים לחידות ועוד. זה הפך את החווויה להרבה יותר פשוטה, נוחה ואסתטית. פתאום החוויה נהייתה לגמרי לא מפחידה. כל מה שהיה צריך זה את המחשב לשיטוטים ואת הסמארטפוון לחידות (מתברר שהרוב דווקא פתחו את האתר גם במחשב, אז תסלחו על האסתטיקה שמה, למה די בנינו על הניידים שלכם).

הייתה לי אמונה חזקה באיכות המשחק, למרות שאף פעם הקונספט הספציפי הזה לא נוסה. מאוד קיוויתי שאנשים יסכימו לשחק במה שיצרתי למרות שאין שום הוכחות מוצקות לזה שזה יעבוד.

אז החלטתי לקחת את זה גבוה יותר - טיסה קבוצתית לאמסטרדם לאחת מהקבוצות שתגיד ׳וואלה זורמת!׳. הרעיון היה לקחת תשלום סמלי של 150 ש״ח לקבוצה (30 ש״ח לאדם, שווי של פסטה רגילה עם תוספת בטטה וזיתי קלמטה), ואת כל הכסף פשוט להביא לקבוצה המנצחת. הנה קחי. מגיע לך, כי היית פשוט נהדרת.

ועל הדרך גם לפנק בעוד פרסים את הקבוצות שהשקיעו והצליחו, כי וואלה מגיע. זה באמת מרגש עבור יוצר לראות שלאנשים אכפת. כשילד מראה את הציור שלו להורים, חשוב לו שהם ישימו לב. כל אחד הוא ככה.

למשחק נרשמו 27 קבוצות (!) והמשחק נועד להימשך על פני חודש שלם. כל קבוצה תוכל להצטרף לכיף מתי שבא לה. המטרה של כל קבוצה היא לסיים את המשחק עד תחילת מרץ. זה שיש תחרות וכרטיס טיסה זה פנאן והכל, אבל מטרת העל, בינינו, היא אשכרה להצליח לפצח את המשחק. כי הצלחה מבטיחה שהקבוצה שרדה, פתרה על ימין ועל שמאל, התקשתה בנקודות רבות בדרך, לא ויתרה, טיילה באמסטרדם והכירה פינות שהיא תוכל לבקר בהן בטיול הבא שלה לשם: להסתכל בחלונות, לסייר בשבילי הגנים, לעלות על הגשרים ולהצטלם עם המנזר של החידה ההיא. או לירוק עליו כשאף אחד לא רואה.

היה מאוד מלחיץ בשבילי ובשביל דן כי זאת הייתה הפעם הראשונה שאנחנו מתעסקים עם הרבה תשלומים ובכלל עם מלאאאא קבוצות במקביל. האם המערכת תחזיק? האם תצוץ בעיה קרדינלית עם ההזנקה?

האם קרדינלית זאת מילה שתחזור להיות שגורה? כנראה שלא.

אני אשתף אתכם במה שעבר עליי דקות ספורות לפני 20:00 ב-3.2 (יום וזמן ההזנקה).

אני שמתי על עצמי את חלוק הבית הפרוותי הפימפי והסגול. שום חולצה מתחת. תחתונים כן שמתי. קניתי מבעוד מועד נודלס Wok-to-Walk עם ריטוב בוטנים מפנק. דאגתי שתעמוד לצדי בירת בלו מון קפואה. וחיכיתי.

חיכיתי בסבלנות להצפה של מיילים. של שחקנים שיגידו ׳זה לא פותח׳, ׳זה לא עובד כמו שצריך׳, ׳לא הבנתי מה צריך לעשות, זה לא ברור׳. חיכיתי למטח טילים מכל מדינה אפשרית.

והמתנתי.

והמתנתי.

בבקשה אלוהים, תראה לי בחמ״ל שקבוצה הצליחה!

אגב, כל פעם שקבוצה פותרת חידה זה מראה לי את הזמן, את השם שלה ומציג לי סמל של מנעול על הגרף.

ואז 18 דקות לתוך המשחק יש לנו קבוצה מובילה. קמתי על הרגליים.

ייייייששששששש!!!!!!!

שער ניצחון ראשון לאחת מקבוצותיי. איזו גאווה. כמה לחץ ירד. פתאום הרעיון שהמשחק יילך סבבה נהיה אפשרי יותר מתמיד. הרשיתי לעצמי לשים סוף סוף מוזיקה עדינה ולהירגע.

הייתי על המסך עד 1:00 בלילה והלכתי לישון כמו פימפ מבסוט וסגול.

פה אתם יכולים להיוודע לקבוצה האגדית Night Knights שהפכו בלילה אחד לעמדת שיגור של נאס״א. מסכים, דריכות, עוד רגע מתחיל השיגור. וגם אני הרגשתי ככה. קבוצות מופלאות (בחיי!) הראו לי עד כמה הן נכנסו לזה ועד כמה זה הולך להיות גדול.

קבוצות שיחקו באותו היום עד 4 ומשהו לפנות בוקר. הייתה קבוצה שפתרה ביום למחרת חידה ב5:17 בבוקר! ברוב הקבוצות היו אסטרונאוטים שניסו להזניק את המשלחת שלהם עוד צעד קטן אחד, ולא שינה להם מתי.

איזה אושר היה לראות שוונגים של קבוצות להוטות. לראות אותן מגיעות ל-6 משבצות חשופות, ואז ל-8, ואז ל-11 ואז גם ל-13 ואז מספיק בשביל להבין את חידת הלוח.

ואז יש את הרגע הזה, ומרגישים בזה מרחוק עד החמ״ל, שזהו.

כל החידות הרגילות מאחוריהן. מעכשיו זה הקבוצה נגד חידה מילולית קצרה אחת. פאאאק, אי אפשר פשוט לקום וללכת הביתה. אסור לצאת מהחדר עד שמישהו נותן או נותנת את ההברקה!

לקבל את ההתראה על הקבוצה הראשונה שהצליחה לסיים את המשחק היה רגע מדהים. פתאום יש כאן קבוצה שהצליחה להביס כל רמה של קושי בזכות איחוד מוחות פורה לאללה. פאאאק איזה כיףףףף!

וככה הייתה ההרגשה עם כל (!) קבוצה שפתרה את חידת הלוח. יצא לי לעקוב באדיקות אחר כל קבוצה וקבוצה בזכות גרפים משורטטים היטב שהמערכת הפיקה.

החוקיות של הפרס הגדול הייתה שהטיסה תוגרל בין חמש הקבוצות שיפתרו ראשונות את חידת הלוח. כל החמש מבחינתי במקום הראשון, שיהיה ברור. לא אוכל לומר מי סיימה ראשונה, מי סיימה שנייה וכן הלאה, אבל מי שכן עלתה בהגרלה מהטופ 5 היא קבוצת TBD מהתמונה למעלה, שיש להם מושבים נוחים במטוס לאמסטרדם כמו שיש להם בדירה.

22 קבוצות הצליחו לסיים את המשחק. עוד אחת הייתה ממש על הסף. שמחתי לשמוע מהשחקנים על החוויה שלהם. מאוד שמחתי. בסופו של דבר, אני לא מנותק מהשחקנים. חשובה לי ההכרות איתם. כלומר, איתכם. המשחק הזה הרגיש כמו משחק שאני עושה לחברים מהבית. כמו אתגר לילי מתמשך שבו אנחנו נפגשים יחדיו. מתחבקים. אני קצת משחק לכם בראש אבל אתם מצליחים להתנגד לזה היטב ולהוכיח לעצמיכם עד כמה אתם חדים כשדים, אינעל העולם.

כשהתחלתי עם המשחקים בשלהי 2010, זה היה חפש את המטמון הכי קלאסי במכבים רעות עם 3 קבוצות של חבר׳ה שהתחלקו לרכבים. המשחק התחיל בחצות ונגמר ב-5 בבוקר. זה היה משחק שהיה כיף ומוצלח כי זה היה עם החבר׳ה והזרימה הייתה מובטחת. וגם עכשיו הרגשתי איתכם את הביטחון הזה.

אני לא מפיק את המשחקים שלי כדי להגיע לאלפים ולעשרות אלפים. אני מפיק אותם בשביל קבוצת החברים שהולכת וגדלה. איתכם אני מרגיש ביטחון, ובזכות הזרימה שלכם, האמנות רואה אור וכולנו זוכים ביחד.

תודה על נייטהאנט אמסטרדם ועל כל מה שעשיתם למעני.