פרק 4: קלקר עף ברוח אז אולי ננסה מדבקות

סוף 2013. אני ממש אחרי השנה האחרונה של התואר. עד עכשיו שלושה משחקים עשיתי; כל אחד בזמן חופש שהיה לי בין שנה לשנה. השנה זה הולך להיות המשחק הרביעי והאחרון, כך החלטתי. אפילו קראתי לו: The Final Fourth.

לאחר מכן, התכנון היה למצוא עבודה כמהנדס ביו רפואי באיזו חברה שתרצה לקחת אותי. סיימתי בהצטיינות את התואר, אז רק חיכיתי לרגע בו אוכל להסתער על החיים הבוגרים ולהיות אדם רציני עם עבודה מסודרת ומשכורת סבבה. להמשיך את הקו שהלכתי בו כל חיי.

למשחק הכי מושקע שתכננתי, הזמנתי עוד חברים טובים, ששמעו לאורך השנים על מסורת המשחקים, ורצו להצטרף. אני חייב לחגוג את הסיום עם כמה שיותר אנשים שאני אוהב ומעריך.

המשחק היה צריך להיות מושקע יותר מהקודמים, והפעם הייתי חייב להכניס אף יותר אסטרטגיה ולנטרל יתרונות קבוצתיים שהכרתי, כי היה לי ברור מי הקבוצות החזקות וכיצד הן פועלות. הייתי חייב ליצור מעין משחק לוח אסטרטגי שמתלבש יפה על המפה. חשבתי בהתחלה על לוחות של משחקי קופסה והבנתי שזה יהיה מורכב מדי. במיוחד כשאני מכיר רק מונופול. בושה, אני יודע. לא הייתי בקטע של משחקים.

אבל מה כן? היה לי ברור שצריך משהו פשוט (יחסית) ואסתטי.

ואז נזכרתי במשחק בטלפון ששיחקתי בו פעם שנקרא Flow; משחק שבו צריך לחבר בין שני צבעים זהים דרך מסלולים עד שכל הלוח נהיה מלא.

מה אם...אני אשכלל את זה ואשלב אותיות...היכן שיש מסלולים? אני אוכל להרכיב מילים...וכך אוכל להרכיב...משפט...או יותר נכון, חידה סופית! מימדי גריד מוצלחים למשחק שכזה כנראה יצטרכו להיות... 5 על 5. 25 משבצות. מאחורי כל משבצת יסתתר מידע שקשור לחידה הסופית. איך משיגים את המידע? דרך 25 חידות כמובן. יעני 25 לוקיישנים חדשים ומסעירים (וואי, מזל שיש דלקנים). הרבהההה שיטוטים מחכים לי הפעם.

וקלטתי שאני ממש לא אצליח לחמ״ל לבדי, ותמר רצתה לשחק הפעם (כי היא רצתה להיות עם שמני ונטע).

אז אוהד ובלטין היו שני המלאכים שנתנו יד הפעם.

מהר מאוד הבנתי שיש פה חלקים מורכבים במשחק שמחייבים התייחסות והידוק.

אסור היה לי להשאיר שום מקום למזל. אסור להסתמך על כדורי קלקר בשביל זכאות לרמזים. לא להסתמך על הרוח.

אז עברתי לסלוטייפ. גזרתי מדבקות. כתבתי עליהם קודים. קודי חידה. קודי רמז. על המפה הייתי צריך לסמן כמה קודים מופיעים בשטח, וכמה רמזים יש לכל חידה. הבנתי שמרוב מורכבות, אני חייב להוציא מסמך הכנה מסודר לקבוצות, ומתוך רצון להפחית בטעויות אנוש בזמן אמת, אני חייב להמציא נדב״ר, בשביל השפיות של כולנו.

משהו כמו: 'עגולה. רוצים ספרה. רמז 4א' '4323. רמז ל2ה'

אלו רק חלק מהמסרים שעברו בין השחקנים למארגנים, בשביל שהחמ״ל לא יוצף במידע מבלבל וכדי שהוא יוכל להעביר את המידע המתאים כמה שיותר מהר. מזל שהיינו אחרי הצבא בשלב הזה.

פתאום למשחק הזה נולדה שפה! ומי ששיחקו ורצו לנצח היו צריכים להבין אותה. המימד המשחקי התרחב מעצמו. אשכרה...

ביום המשחק הזנקנו את המשחק מאמפי חדש לגמרי שסיימו לבנות לא מזמן בפארק ירוק וחדש במודיעין. 13 מכוניות באו להתחרות בלילה של ה-25 לאוקטובר. 60 חברות וחברים הגיעו מחופשים ומאובזרים, ולא כי הצעתי להם. הם פשוט עשו את זה מיוזמתם!

התייצבנו לתדריך בחשכה, כשבלטין עוזר לי עם התדריך ומחזיק עששית במשך כל הזמן. כל שחקן ושחקנית שמו 30 ש״ח דמי פרס, כאשר כל הכסף שנאסף התחלק בין שתי מעטפות- למקום השני והמקום הראשון. הכנתי גם ׳עניבות ניצחון׳ נוצצות כפרס סימבולי, שתישאר מזכרת.

וכהומאז׳ למשחק הקודם, הטמנתי גם הפעם כמה בובות בשביל הקטע. אחת באמבטיה של אתר בנייה מבוכי ואחת במקרר של רחבת בית כנסת תת קרקעית.

וגם הפעם דאגתי להוביל את הקבוצות לנופים משגעים, לאתרים מלחיצים וללוקיישנים מגניבים בהם צריך לעשות משהו ספציפי (כמו ללכת באופן כלשהו, לעמוד במקום ספציפי או סתם להסתכל בדרך מיוחדת לאנשהו או דרך משהו).

ושוב הצליח להיווצר לו משחק מטורף וצמוד בין שתי קבוצות עיקריות. חשיש אפגני החזיקו בניצחון לאחר שביססו הצלחה בכל שטח שהם תפסו (והם התפרסו על הרבהההה שטח). ואז! כוח וידאו, היריבים המושבעים שלהם, עם ניחושים מושכלים לגבי החידה הסופית חטפו את הניצחון ממש ברגע האחרון.

חזרנו בשש בבוקר לנקודת ההזנקה והכרזנו על הזוכים ונתנו מילים אחרונות. אדרנלין, עייפות, ריגוש, שמחה וצחוקים ליוו אותנו בחזרה למכוניות. פתאום הכל היה מואר והנוף העירוני היפה מהפארק התגלה לכולנו. אז ככה נראית העיר שעכשיו התפרענו בה שש שעות.

לפני שנכנסתי לרכב ועזבתי את המקום, הסתכלתי פעם אחת אחרונה על העיר. זהו. זה היה המשחק האחרון, חשבתי לעצמי והתנעתי.