היום יום הולדת
זה מצחיק שהידיים קפואות וקשה להקיש על המקלדת. מילא הידיים, אבל גם הראש שלי עושה טעויות. בדיוק חזרתי מבדיקת חידות בעיר. קר ונעים בחוץ. אני נושם נשימות ארוכות ונותן לאוויר הקר לגעת חזק בכל פינה בריאות. ואני חושב.
ראשונות שוטפות אותי המחשבות הטורדניות כמו מתי אביא עוד מישהו לעסק שיטפל בפניות מלקוחות. האם יהיה לי מספיק כסף לשלם לו. האם לשנות פיצ׳רים מסוימים במשחק הנייטהאנט ברמת התוכן. האם ליצור עוד משחק נייטהאנט קטן ללא מדריך, שהמרחקים מחידה לחידה מאוד מאוד קצרים. איפה לפרסם את הקווסט מעבר לירקון. איך להניע אנשים שיהנו מזה לפעולה.
זאת הבעיה הכי גדולה שלי. ההנעה לפעולה.
הייתי רוצה שאנשי העולם ייצאו יותר אל הטבע. שיפעילו את הרגליים. שיחשבו תוך כדי.
אני כבר יודע שזה טוב להם. אבל אני מבין שבני אדם צריכים את הזמן שלהם לדברים הרבה יותר כבדים פירמידלית (כן, הכוונה היא למאסלו).
ועם זאת, אני חושב שאולי לפעמים יש לנו נטייה להגזים.
אנחנו כל כך רגילים למלא את החלל שלנו בכל כך הרבה פעילויות ׳הכרחיות׳. וגם מה שלא הכרחי נדמה לנו כהכרחי. קחו למשל כניסה לאתר חדשות והתעדכנות בלתי פוסקת באקטואליה ובפרשנויות. זה לא הכרחי באמת אבל הקול בראש אומר לנו שהבנה עדכנית בעולם הזה תיטיב איתנו (בשיחה מול אנשים - בטווח הקצר, ובהתנהלות - בטווח הארוך).
בעולם הגירויים הקולוסלי הזה קל מאוד להיסחף.
חלקנו גם אוהבים להרגיש כל רגע שאנחנו על הקצה, שעוד שניה משהו הולך לקרות; שהאקשן עוטף אותנו.
שגם ברגעים בהם הוא לא נכפה עלינו, עלינו להיות שם בשבילו ולשמור לו על הקצב.
בסופ״ש האחרון הייתי במדבר והצלחתי להתנתק מכל מחשבה טורדנית. הייתי בטבע והטבע היה בי. כמה זה חשוב להתנקות מכל חתיכות המציאות שאחרים הדביקו עלינו בכל דרך שרק נחשפנו אליה.
כמה כיף היה להיות רק עם המחשבות המקוריות שלי. הרגשתי כמו צמרת עץ שמתנועעת בתדר האמיתי שלה.
בינתיים אני ממשיך ללכת ברחוב ויש לפניי ילד קטן עם תיק גדול. בקבוק בצד התיק. חולצה ארוכה כמו שאמא אוהבת. אני מסתכל עליו ומבין שהילד הזה מפוצץ בפוטנציאל. הוא יכול להיות הכל.
גם אני רוצה להיות הכל. אני עדיין ילד. אמנם בן 32 אבל ילד, וכל פעולה שאני עושה יכולה להיות בום מקפיץ ומרגש בעולם שלי - בין אם לעצמי ובין אם לסביבה. גם כשאהיה בן 64.
אני מאמין שההשפעה שלנו תמיד חזקה ומבוססת אם אנחנו דואגים להסתכל על החיים שלנו לא כאל שביל עם עליות וירידות אלא פשוט שביל ישר, שכל נקודה בו יכולה להיחשב כפסגה. בלי לדמיין שיש חלק גבוה יותר או גבוה פחות.
בעולם החידות שאני מנסה ליצור בחוץ אני גם כן כופה עליכם אינפורמציה כלשהי, אבל אני נותן לכם את הפיפס הראשון בדרך לתהליך מחשבתי מקורי בראש שלכם. אני פחות טוב מהטבע עצמו ומשריקותיו המחמיאות אבל אני בדוק יותר טוב מויי-נט. אני ממש מקווה שהיום הזה יגיע - שבו נדע לשחרר לחופשי את הקצב המהיר ונדע לפנות זמן לכל מה שבאמת חשוב בחיים. שנעריך כל יום ויום את הקול של בני משפחתינו, את החיוך של חברינו, את הקרניים הביישניות של השמש בשש וחצי בבוקר.
אז תניעו את עצמכם לפעולה.
גם מבלי שמבקשים מכם. מבלי שדוחפים, אומרים או מציעים מה טוב לכם.
רק תניעו את עצמכם לפעולה כי זה מה שחשוב.
תעשו רק את מה שבא לכם.
ללכת, לראות, ללמוד, לנשום.
